'משחקי הדיונון' – ביקורת טלוויזיה והמלצת צפייה נטפליקס

מה קורה כשעודף כסף פוגש את השיעמום גם של הדמויות בסדרה וגם של הצופה על הספה. משחקי ילדות – לא מה שחשבתם.

מאת: נמלת כורסה
29/09/2021
זמן קריאה: 5 דק'

איך אומרים בקוריאנית מולטי-טאסקינג?

אני לא עפה על סדרות וסרטים זרים. זה לא שאני צרת אופקים או נעולת מחשבה (עד כמה שידוע לי) אני פשוט אוהבת לעשות עוד משהו במקביל לצפייה בטלוויזיה. סביר להניח שאני אצפה עם הטלפון ביד, לפעמים אבשל או אקפל כביסה תוך כדי (מי שישמע עוד יחשוב שאני דומסטית) ולפעמים הקשב שלי ינדוד. לכן צפייה בסרט זר שלא דובר אנגלית או עברית מכריח אותי לצפות בו, לקרוא את הכתוביות על מנת להבין את הדיאלוגים והעלילה.

אחת שתיים שלש דג מלוח

"סידרה קוריאנית" הציג אותה א', "אומרים שהיא הכי נצפית או משהו, זה קשור במשחק, את תאהבי את זה." הוא מכיר אותי הכי טוב א', אני חובבת משחקים מכל הסוגים – משחקי טלפון, קופסה, קלפים, משחקי ילדות, מה שיש. ואם זה משחק טלוויזיוני – על אחת כמה וכמה. הישרדות, האח הגדול, המירוץ למליון, רק תנו לי משחק ערוך טוב, מקוריין היטב ואני שבויה.

וכסף? מה עוד לא נאמר על כסף. אני מקווה עבורכם שלעולם לא תהיו במצב של "כסף או חיים" אבל "מה תהיו מוכנים לעשות בשביל כסף" זו שאלה קשה שאין עליה תשובה טובה יותר מ-"תלוי".
לקפוץ באנג'י במירוץ למיליון, זה לסכן את החיים שלך בשביל הכסף? תלוי את מי שואלים. בשורה התחתונה זה משחק ומשחק יודע למשוך אליו את מי שיהיה נכון לשחק אותו.

מה קורה לאדם שמוכן להציב את החיים שלו תמורת סכום אסטרונומי של כסף? כמה רחוק ילך, כמה יקריב ואת מי?
על הדילמות המוסריות הללו מתיימרת הסידרה 'משחקי הדיונון' לענות, כאשר 456 עניים, נוכלים, רמאים, גנבים, מסכנים ושאר עלובי החיים שלא שפר מזלם משחקים משחקי ילדים ועל הכף מונחים החיים שלהם לעומת הון עצום של כסף. אפילו את ההזדמנות לבחור אם לשחק או לא הם מקבלים, הם בוחרים לשחק.

גי האן, האנטי-גיבור שלנו, לוזר שהסתבך בחובות, התגרש, ביתו עוברת עם אימה ואביה החורג לעיר אחרת. אחד שעושה את כל הבחירות השגויות בחיים בערך, מוכיח במשחק שהוא הרבה יותר ערכי ועמוק ממה שחשבנו ובניגוד לאופן בו רימה את אימו הקשישה בחיים, במשחק הוא מציל את ה"זקן". האם השתכנענו? לא בטוח, אך העלילה מכבסת את נפשו המעונה באקונומיקה ומייבשת עם הכביסה הלבנה.

משחקי הדיונון מציגה גם את הצד השני של המטבע – מה שקורה כשעודף כסף פוגש את השיעמום. איזה סוג של אדרנלין מחפש העשיר המוגזם ומה הוא עושה על מנת לקבל אותו. בשורה התחתונה – העשיר משועמם יותר וחולה יותר. ואוו שוקינג.

עיצוב, ארט, תלבושות, אלמנטים – יפים ומלוטשים, קונטרסט צבעוני וחד לעלילה הקודרת. מאחר שהמשחקים הם משחקי ילדים, הסט הלא הוא מגרש המשחקים נבנה בגודל טבעי – כלומר אם מיגלשה רגילה היא פי 2 מגובה של ילד, במשחקי הדיונון היא פי 2 מגובה האדם הבוגר.

יוצר ובמאי "משחק הדיונון" וואנג דונג-היוק מספר שבחר בצבע הירוק לשחקנים כי הוא הזכיר לו את הצבע של התלבושת האחידה בבתי הספר התיכוניים בקוריאה. הצבע הוורוד של הסרבלים אותם לובשים מפעילי המשחק הוא הצבע הניגודי לו.

המשחק (acting) הקוריאני נראה לרבים מוגזם עד מוגזם מאוד. חלק מהדמויות משוחקות בנפח תנועות והבעות גבוה שלא פוגשים הרבה בקולנוע דובר האנגלית. גם במשחקי הרעב למשל, ראינו משחק מוגזם ודמויות גרוטסקיות אבל זה "מוגזם" מסוג אחר שגורם לצופה לתהות האם יש באמת כאלה אנשים שם בצפון קוריאה.
אני מודה שלקח לי זמן להתרגל לפרצופים המוזרים שהם עושים.

משחקי הדיונון, 9 פרקים, משודרת בנטפליקס בשפת המקור – קוריאנית.
בחלק מהפרקים צפיתי בדיבוב לאנגלית, זה אפשרי ולא מאוד גרוע אבל לקוריאנית ולקולות האמיתיים יש משמעות ולכן אם כבר צופים מומלץ בשפת המקור.
הסדרה אלימה וכוחנית, ככזו היא לא מתאימה לגיל צעיר או לנפש רכה. אבל אם אתם ולו קצת מחושלים – מומלץ לצפייה.

היה חסר לי קלואז'ר, פינאלה לסיפור, הסברים ולו חלקיים לכל מני בחירות שנעשו בתסריט, מן הסתם לטובת העונה השנייה, או שמה שיש פשוט הספיק להם.
בואו נאמר שזה לגמרי הספיק לנטפליקס ולמליוני הצופים שהביאו את הסדרה הזו להיות הנצפית ביותר במעל 22 מדינות ובעלת סיכוי סביר להיות הסדרה הנצפת ביותר בנטפליקס אי פעם.

סך הכל בינג' מצויין, אי אפשר לומר "היה כיף" אבל לא היה ניתן להפסיק, בהחלט הפיג את השיעמום וזה כשלעצמו כבר המון.

רוצים לכתוב ביקורות סרטים וסדרות? יש לכם מה לומר? בסוף העמוד הזה יש שדות להשארת פרטים, מוזמנים –