90% מהפעמים שאנחנו אוכלות, אנחנו לא אוכלות בגלל רעב אמיתי, אלא מסיבה אחרת.
הגיע הזמן שנדבר על זה, קבלו רשימה מסודרת של חלק מן הרגשות שהתרגלנו לפתור עם אוכל:
לחץ ועומס
החיים המודרניים יוצרים עומס שמביא גם לתחושת לחץ פנימית, כאילו אנחנו מחוייבות להוכיח לעצמנו ולכולם שאנחנו עומדות בו, מספיקות הכל, סופר וומן.
הריצה, התמרון בין עבודה, ילדים, אוכל, כביסה, קניות, אימון ..לפעמים זה מרגיש שאין מספיק שעות ביממה לעשות הכל – הלחץ והעומס יכול לשתק. אין יותר קל מ"טוב אני אוכל משהו ואמשיך" ושם גם לרוב קל לאבד שליטה. כדי לאפשר לעצמנו הפסקה ולא להתמודד עם העומס צריך תירוץ – פה לועס זה תירוץ מושלם וקל.
עייפות
סיבות למה אי אפשר ללכת לישון עכשיו – לא חסר. את בעבודה, עם הילדים בגינה, יש כלים בכיור, אבל כשאת לא מפנה לעצמך זמן לישון ולנוח את מתעייפת.
כדי לעמוד בעומס מהסעיף הקודם, את קמה ב-6 ומסיימת את היום אחרי חצות, סופר וומן כבר אמרנו? אם את מוצאת את עצמך אומרת פעם אחר פעם "יאוו אני מה זה עיפה, נראה לי שיש לי נפילת סוכר, אני חייבת משהו מתוק", פותחת ארונות בלילה ואוכלת על מנת להתעורר – זה השלב בו האכילה הרגשית עולה.
הפסקה
אמא בעידן המודרני מרגישה לא פעם שהיא כל כך מוצפת שעוד רגע כבר טובעת. חייבת רגע לקחת אויר, לעשות הפסקה. ומהיא הפסקה בלי קפה, בלי עוגיה או סנדביץ' או נשנוש? זוהי אינה תחושת רעב, אלא רק רעב במוח – תירוץ לקחת רגע לעצמך. הפסקה בלי קפה? בלי עוגיה? בלי פרוסה של משהו או ביס ממשהו? אולי זו לא הפסקה אמיתית? האם כדי לאפס את המחשבות שלך, כי את איבדת ריכוז או סתם כי בא לך – אוכל זה מה שאת צריכה עכשיו?
שעמום
מכירה את זה שאת סתם גולשת בטלפון, מתוך שעמום ואחרי שנגמר הפיד באינסטגרם, בYNET והג'מייל ריק, את קמה ומתחילה בטקס החיזור למקרר – פותחת, סוגרת, פותחת, מתיישבת מולו עם כיסא, עוברת למזווה, בסוף חוזרת לטלפון של חמושה בנשוש שיעביר את הזמן. שיעמום היא אחת הסיבות הנפוצות ששולחות אותנו לאכול כשאנחנו לא רעבות. הוא יכול לתעתע כי הוא יוצר אשליה של רעב- רעב מדומה!
שליטה
"אני על זה", תמיד אצלך הכל בשליטה – הבית, העבודה, הילדים,הדיאטה, עד שקרה משהו שהוציא אותך משליטה. זה יכול להיות מקרה קטן או תהליך גדול ומזעזע אבל זה לא משנה. שערי הגיהנום נפתחו – שילחת כל רסן והאבסת את עצמך בכל מה שלא הרשת לעצמי לאכול כל השבוע. למרות שידעת בדיוק מה יהיו התוצאות של האכילה הבלתי נשלטת הזו. נתתי לעצמך באותו רגע את כל הסיבות והתירוצים לאבד שליטה, עד שבאמת היא אבדה.
עצבות
יש סיבה לכך שבכל הקומדיות הרומנטיות מיד אחרי הסצינה שבה הבחור נפרד מהבחורה, היא יושבת במיטה עם קרטון גלידה ובוכה. מתוקים ובכלל מזונות עתירי סוכר, נחשבים "מנחמים" כי הם משחררים לנו הורמונים כמו סרוטונין ודופמין שאחראים על מצב רוח טוב.הגיוני שכאשר את עצובה או בודדה, תחפשי דרכים להעלות את מצב הרוח, והגלידה תהיה זמינה שם בשבילך, אפילו לא תצטרכי להסביר לה למה את אוכלת אותה.
כעס ותסכול
כשאת כועס או מתוסכלת – את אוכלת.האכילה מתוך כעס או תסכול היא לפעמים אקט של "נקמה", בעיקר כלפי עצמך. וצריך לזכור שכשאת אוכלת, את פחות חסרת אונים, את מרגישה בשליטה ואת לא צריכה להתמודד עם הגורם שהכעיס אותך באופן ישיר.
דעת הסביבה על המראה שלך
זוכרת איך בכל פעם שעשית דיאטה ורזית, היו מחמיאים לך "ואוו איזה טוב את ניראת", "רזית…" ומה עשית אחרי? ישר רצת לאכול כי הרגשת שיש לך לגיטימציה לבלוס עכשיו, פרס על העבודה הקשה. לפעמים זה אפילו מרגיש שאת בלתי מנוצחת- זהו רזית! את לא יכולה להשמין את זה בחזרה.
גם אם דעת הסביבה הייתה שלילית, אמרו שלך ששמנת או לא רואים הבדל – סיבה טובה לאכול מה שבא לך כי גם ככה לא רואים, אז לפחות אני אוכל מה שבא לי.
אז מה עושים? איך עוצרים את האכילה הרגשית?
"זה הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לך" אומרת מאיה, "במסע שלנו תקבלי כלים אימוניים שיעזרו לך לחקור, לעבוד פנימה אל תוך עצמך. תקבלי סט שלם של כלים מדהימים לכל החיים, שיקחו אותך צעד קדימה בכל זוית בחיים שתתני להם. תשחררי ותשתחררי, ואני מבטיחה לך שגם המשקל יתשחרר."
בתוכנית מאמארזות של מאיה פוקס, אמהות לוקחת שליטה על החיים שלהן דרך תזונה והרגלים ויוצאות בצד השני מפוקסות, מחוזקות ולא פחות חשוב – חתיכות. באמצעות תוכנית ליווי של 6 שבועות בה המשתתפות מקבלות יום-יום סירטני מידע בשילוב עם מפגשים אונליין וחומרי העשרה נוספים, אמהות לומדות את הדרך לשיחרור מסוכר וגלוטן, ויוצאות לחופשי.
