מה זה אינסולין?
אינסולין הוא הורמון אנבולי (בונה) מרכזי וחשוב בגופנו, המופרש מהלבלב ותפקידו בין השאר לעודד תהליכים של בניית רקמה ואגירת אנרגיה בתא בצורה של שומן וגליקוגן (סוכר בשרירים) ולאפשר את ספיגת הסוכר ממחזור הדם לתאים להפקת אנרגיה.
עמידות לאינסולין
מחלות מטבוליות ומחלות כרוניות הופכות נפוצות יותר ויותר בעולם המערבי, ועמידות לאינסולין משחקת תפקיד מרכזי במגמה זו. עמידות לאינסולין היא כאשר התאים מגיבים פחות לאינסולין, מה שמוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם. זה יכול להוביל למגוון של מחלות מטבוליות, כולל סוכרת מסוג 2, השמנת יתר ויתר לחץ דם. זה יכול גם לתרום למצבים כרוניים אחרים כמו מחלות לב ושבץ.
מחקרים מראים כי אצל אנשים שיש להם סרטן מסוגים שונים, כבד שומני, אלצהיימר, דמנציה, חוסר פוריות ואין אונות, נמצאה יותר עמידות לאינסולין באופן משמעותי, מאשר לאנשים שאינם סובלים מהמחלות הללו.
מהו מנגנון האינסולין?
הסוכר שאנחנו צורכים, הוא הדלק המרכזי של התאים, אך הוא אינו הדלק היחיד. הגוף שלנו יודע להפיק אנרגיה גם משומן ותוצרים קטונים (למשל בדיאטת דלת פחמימות)
כל תא בגוף שלנו מכיל רצפטורים לאינסולין – קולטנים. לדוגמא אם האינסולין הוא השמש, אז הרצפטור זה קולט השמש שמוצב על הגג ומתרגם קרני שמש לאנרגיה.
כאשר התא בריא, הוא מוכן בכל רגע לקלוט אינסולין. כאשר האינסולין פוגע ברצפטור, זהכמו מפתח לדלת – שדרך הפתח נכנס הסוכר מהדם לתוך התא בקלות.
אך במקרה שבו יש הרבה אינסולין בדם, התא עלול להפסיק להגיב לאינסולין ולא להכניס דרך הפתח את הסוכר.
התא מקטין את כמות הרצפטורים ואז יש צורך בכמות גדולה יותר של אינסולין בכדי לגרום לו להגיב ולהיפתח.
הגוף שלנו נועד לעבוד עם כל ההורמונים בצורה של "פיקים", כלומר רגעים ביום שההורמון המסוים נמצא בשיא ורגעים שהוא בשפל.
למשל מלטונין (הורמון השינה)- מופרש בשעות הלילה בשיא ובשעות הבוקר בשפל.
או דוגמה נוספת – דופמין, הורמון שאחראי על תחושת העונג והתגמול נמצא בשיאו לאחר ארוחה דשנה ומסוכרת ובשפל כשאנו בצום זמן מה.
הבעיה היא בהצפה!
כשאין לנו "פיקים" של שיא ושפל – אין לגוף שלנו מספיק זמן מנוחה מההורמון ואנחנו נמצאים במצב של הצפה, הגוף שלנו עלול לפתח עמידות.
לדוגמא הצפת דופמין – כשאנו מציפים את הגוף בסוכר ואוכל מעובד שמעלה דופמין וגורם להצפה, הגוף שלנו מפתח אליו "עמידות" ובכדי להפיק את אותה רמה של תחושת עונג כמו קודם- צריך לייצר יותר דופמין ואז אוכלים יותר מתוק למשל.
ההצפה היא סוג של התמכרות!
אז בעצם כולנו בהצפת אינסולין?
אורח החיים שאנו מנהלים בתרבות המערבית, אינו מותאם לגוף האדם ולנפשו – איכות המזון שאנו אוכלים היא נמוכה, אוכל תעשייתי, מעובד, מסוכרר וגם הכמויות לא תואמות את צרכי הגוף.
שעות שינה מועטות, רמות סטרס גבוהות ושעות ישיבה מרובות מול המסך – אנחנו לא מאפשרים לגוף את ה"פיקים" הללו – את זמני השפל והמנוחה, אלא רק פיקים בהם כמות האינסולין בדם גבוה ולאורך זמן.
מה קורה לנו בגוף כשאנחנו מפתחים עמידות לאינסולין?
במצב אידאלי לאחר שיא של אינסולין, יש זמן מנוחה שבו הגוף מתאזן ובכך מעודד את הרגישות של התאים לאינסולין והכל תקין.
אך ככל שיש יותר "פיקים" ופחות מנוחות בהפרשות האינסולין, התנגודת עולה כי התאים מגיבים פחות. זו הנקודה בה מתחיל הנזק. הגוף צריך לייצר יותר אינסולין כדי להכניס את אותה כמות סוכר לתאים.
בסוכרת סוג 2 לדוגמה, יש מחסור בתגובה של הגוף לאינסולין. במקרה כזה יש דווקא ייצור יתר של אינסולין.
הסיבות הפיזיולוגית לעמידות לאינסולין
הוויכוח על מקור העמידות לאינסולין נמשך כבר שנים רבות. בעוד שחלק מהתיאוריות טוענות שזה מגיע מתאי שריר, אחרות מציעות שתאי השומן הם המקור העיקרי לתנגודת לאינסולין. מחקרים אחרונים התמקדו בהבנת המנגנון המדויק של איך מתפתחת תנגודת לאינסולין ומצאו 3 גורמים עיקריים שבעקבותיהם עלולים תאי השומן לפתח עמידות לאינסולין.
1. סטרס: כשהגוף בלחץ, בסטרס מתמיד או רגעי, הוא מפריש הורמוני סטרס- קורטיזול ואדרנלין. שניהם מעלים את הסוכר בדם וככל שהם גבוהים, צריך יותר אינסולין כדי לאזן את הסוכר.
התוצאה: האינסולין לא מקבל מנוחה אלא כל הזמן פעיל בדם וגורם לנזקים ועליה בשומן.
2. דלקתיות: כשיש דלקת בגוף, כל סוג של דלקת, למשל בעור, בחניכים, וירוס וגם מחלות אוטואימוניות – הגוף מפריד חומרים שונים מהאזור המודלק – נקראים ציטוקינים.
הציטוקינים מעודדים עמידות לאינסולין. כשיש דלקת יש עליה של סוכר בדם, ובעקבותיו עליה באינסולין = שוב אין מנוחה לאינסולין.
3. היפר-אינסולינמיה: עודף אינסולין! בגלל שהגוף מגיב פחות טוב לאינסולין, הגוף מייצר עוד ועוד אינסולין.
מעגל השומן
רקמת שומן גדלה במצב בו יש ריבוי אינסולין ועודף קלורי, היא יכולה לגדול בשני אופנים:
או שכל תא שומן גדל בגודל שלו (ויש גבול לכמה הוא יכול לגדול כמובן)
או שתגדל כמות תאי השומן.
כאשר תא שומן גדל ומגיע לגודל המרבי שלו, מתחיל לזלוג שומן החוצה מתוך התא אל הדם, ככה נוצרים שומנים בדם, כתגובה לעודף אינסולין.
ככל שיותר ויותר תאי שומן מגיעים לגודלם המקסימלי, הם מתרחקים מהנימים שמפזרים להם חמצן, ובגלל חוסר חמצן נוצרים ציטוקינים- והנה הדלקת! אותה דלקת שרק מחמירה את התנגודת לאינסולין.
וזה המעגל!
איך תדעי אם יש לך תנגודת לאינסולין?
ישנם כמה סימנים ותסמינים נפוצים שיכולים להצביע על כך שיש לך תנגודת לאינסולין. סימנים כמו עלייה במשקל, עייפות, לחץ דם גבוה והטלת שתן תכופה. אם את חווה אחד מהתסמינים הללו או שיש לך היסטוריה משפחתית של סוכרת או טרום סוכרת, חשוב לדבר עם הרופא.ה שלך לגבי בדיקת תנגודת לאינסולין.
על מנת להגגיר אם את סובלת מתנגודת לאינסולין ישנם 2 קריטריונים:
1. עודף אינסולין בדם
2. חלק מהתאים מפסיקים להגיב
נו אז מה הפיתרון? מה צריך לעשות?
עמידות לאינסולין היא מצב שניתן לשליטה, באמצעות ניהול אורח חיים בריא נוכל לאזן את רמות האינסולין והסוכר ולהפחית את הסיכון לתנגודת אינסולין ולסיבוכים הבריאותיים הקשורים לה.
שינויים כמו:
• הגברת הפעילות הגופנית ושמירה על תנועה מספקת שמאזן את רמות הסוכר והאינסולין בדם.
• הפחתת צריכת מזון מעובד ומשקאות ממותקים, תזונה חכמה מרובה בסיבים תזונתיים, נוזלים, חלבונים ושומנים בריאים שעובדת עם הגוף שלנו ולא נגדו.
• תזמון הארוחות: טווח מספק המאפשר לגוף לנוח מהפרשת האינסולין ולהתאזן (למשל צום לסירוגין, או לדלג על ארוחת הבוקר ולהאריך בכך את צום הלילה)
• שינה איכותית מספקת מסייעת באיזון רמות הסוכר והאינסולין בדם.
כמובן שלפני כל תהליך כזה יש להתייעץ עם רופא.ה מטפל.ת בנושא לפני ובמהלך כל שינוי.
